א. פתח דבר
1. עניינה של התביעה, פיצויים בגין נזקי גוף לפי פקודת הנזיקין [נוסח חדש]. התובעת, ילידת
26.05.53, עבדה במפעל של הנתבעת, עלית תעשיות בע"מ, החל משנת 1984 בתפקיד פועלת אריזת קפה.
2. לטענת התובעת, בתאריך 29.03.98, במהלך עבודה מאומצת במפעל ותוך כדי הרמת קרטון כבד, שהיה מלא באריזות קפה, הרגישה כי "נתפס לה הגב" והיא התחילה לסבול מכאבים עזים באזור הגב התחתון. עוד לטענתה, בסוף שנת 2000, תוך כדי העבודה, התחילה לסבול מכאבים עזים בצוואר עם הקרנה לשכמות. התובעת טענה כי עקב עבודתה במפעל, נגרמו לה נזקים לעמוד השדרה המותני, עמוד השדרה הצווארי וכתף ימין וכי היא סובלת מנכות צמיתה.
ב. האחריות
ב(1) עמדת הנתבעת
3. בסיכומיה, הנתבעת לא טענה להיעדר אחריות של הנתבעת לנזקיה של התובעת ולא התייחסה ולא השיבה בסיכומיה לטענות התובעת, לפיהן, הנתבעת, כמעבידתה של התובעת, לא דאגה כי שיטת העבודה במפעל ותנאי העבודה של התובעת יהיו בטוחים; לא דאגה כי התובעת תקבל הדרכה באשר לאופן הנכון בו עליה לבצע עבודתה והסיכונים הטמונים בה וכי נזקי התובעת הינם תוצאת רשלנות הנתבעת ו/או אי קיום חובותיה על פי תקנות ארגון הפיקוח על העבודה (מסירת מידע והדרכת עובדים), תשנ"ט-1999.
4. הנתבעת חלקה על שיעור הנכות הצמיתה ממנה סובלת התובעת וטענה כי בנסיבות המקרה, "נכון יהיה להכיר בנכות של 15% מכלל הנכות הכוללת של התובעת, 23.5%, כנובעת עקב ו/או מתנאי עבודתה". (סעיף 12 לסיכומים). לאור האמור, הנתבעת מודה, למעשה, כי מירב הנכות הצמיתה, אשר נקבעה לתובעת היא כתוצאה מתנאי עבודתה. על אף האמור, לאור טענות התובעת, הגם שנטענו באופן לקוני ביותר, לפיהן, לא הוכח המשקל הכבד שנשאה התובעת וכי משקל זה אסור בהרמה (סעיף 11 לסיכומי הנתבעת), תידון להלן סוגית האחריות.
ב(2) ראיות
תצהיר ועדות התובעת
5. לדברי התובעת בתצהירה, כפועלת אריזת קפה במפעל, היה עליה לאסוף אריזות קפה מלאות היוצאות בסרט נע ממכונות מילוי הקפה ולסדרן במארזי קרטון השוקלים בין 4.8 ק"ג ל- 10 ק"ג, אשר היו ממוקמים בינה ובין הסרט הנע (המסוע). לאחר שהתמלאו ארגזי הקרטון, היה על התובעת להעבירם למכונת סרט ההדבקה. לדבריה, במשך שנים, סגירת הארגזים המלאים נעשתה באופן ידני עם מכשיר הדבקה ורק בהמשך הובאה למפעל מכונת סרט הדבקה. לדברי התובעת, לאחר שהיו מצטברים שלושה ארגזים מלאים במכונת סרט ההדבקה, היא הייתה מתכופפת, מרימה את הארגזים הסגורים ומעבירה אותם למשטח, עליו היו נערמים הארגזים. הארגזים היו נערמים על גבי המשטח אחד על גבי השני עד לגובה שבו התובעת הייתה צריכה להרים ידיה למעלה כדי להניח את הארגזים. לדברי התובעת, במשמרת רגילה הייתה מטפלת באריזות במשקל כולל של כ- 3.5 עד 6 טון. לדבריה, עבודתה בוצעה בעמידה במשך כל יום העבודה והייתה כרוכה בכיפוף ויישור קבוע של הראש והצוואר. לדבריה, גובה המסוע היה מאז ומתמיד נמוך במובן זה שעל מנת לאחוז בשקיות הקפה ולהרימן, היא נאלצה לכופף את גופה וצווארה, על מנת להגיע לשקיות הקפה הנעות על המסוע. המסוע עליו היו מונחות שקיות הקפה ואשר ממנו נאספו על ידה והוכנסו לארגזים, היה מופעל ללא הפסקה ולא ניתן היה לשנות את קצב העבודה. העבודה הייתה מונוטונית בקצב קבוע ובלתי משתנה. (סעיפים 2-3 לתצהיר התובעת).
6. לדברי התובעת, אופן ביצוע העבודה הנ"ל היה נהוג ומקובל במפעל. לעובדים לא סופקו אמצעי הרמה לארגזים והיה על התובעת, מדי יום, לבצע עשרות פעמים את פעולות ההרמה וההורדה של הארגזים המלאים באריזות קפה ולכופף וליישר את הגוף מספר רב של פעמים. לדבריה, היה עליה לבצע את עבודת האריזה כל הזמן, ללא הפסקה ובמהירות. זאת משום שהמסוע הופעל כל הזמן והמטרה היא למלא כמה שיותר ארגזים של אריזות קפה ביום. לדבריה, היא ביצעה את העבודה מהר ויעיל והרימה בידיה את הארגזים עם הקפה כי זו הייתה שיטת העבודה הנהוגה במפעל. (סעיף 3 לתצהיר).
7. בעדותה מסרה התובעת כי עבדה החל מהשעה 07:00. בשעה 11:00 הייתה הפסקה בת כחצי שעה. לאחר מכן הייתה עובדת עד שעה 16:00 לערך. כן העידה כי בעמדת עבודה זו עבדו שתי עובדות, כל עובדת הייתה אחראית למחצית משטח הארגזים. בזמן שעובדת אחת הייתה אורזת את הקפה בארגזים, העובדת האחרת הייתה מטפלת בשקיות קפה לא תקינות, מכינה ארגזים ומנקה. התובעת והעובדת האחרת היו מתחלפות בתפקידיהן כל 40 דקות לערך.
8. בחקירתה הנגדית התובעת תיארה כי ארגז הקרטון שאותו מילאה בשקיות הקפה, היה מונח על המכונה. אחרי שהארגז היה מלא, היה עליה להעביר את הארגז מרחק של 1.5-2 מ' אל המשטח. עוד תיארה כי בתחילה הארגזים נערמו בתחתית המשטח ואז היה עליה להתכופף על מנת להניח את הארגז על המשטח. בהמשך, היה עליה להרים את הארגז לגובה על מנת להניחו על הארגזים האחרים המונחים על המשטח. (פרוט' עמ' 37 ש' 19-25).
9. התובעת תארה עוד את עבודת אריזת הקפה, בחקירתה הנגדית, כדלקמן:
"ש. השקית הייתה עוברת על מסוע, המסוע נסע לאט ואת היית צריכה לקחת את השקית
ת. לא. זה היה מהירות של עבודה, יש מהירות קבועה, השקיות מגיעות מהר, את צריכה לקחת את השקיות ולשים הייתי צריכה להתכופף הרבה, המסוע היה מאוד נמוך, והייתי מכופפת גם את הגב וגם את הראש ..." (פרוט' עמ' 19 ש' 25-28).
וכן:
"ש. אפשר היה לעצור את המכונה היה כפתור לעצור את המכונה אם לא הספיקו
ת. יש כפתור אבל לא היו נותנים לנו לסגור את המכונה היינו צריכים לעשות את העבודה. (פרוט' עמ' 21 ש' 3-4). ובהמשך:
"היה כפתור אבל אף פעם לא סגרנו את המכונה רק אם היו שקיות לא טובות או משהו לא טוב, לא בגלל הקצב שהשקיות הגיעו. אין דבר כזה יש לנו לגמור את כל השקיות שבאים". (ש' 22-23).